<h1>שו"ת ר"ת סימן ע"ב</h1>
<h2>דף יא:</h2>
על עסק שמעון אשר איננו מודה, כי בציווי ב"ד קיבל לצאת מן הכרך ודיינים שופטי צדק תולין הדבר בספק. ע"כ לא נחלקו ר"מ ור' יהודה אלא באמרו לו שניים אכלת חלב ודאי, ואפילו בהא הלכה כר"י בפ' אמרו לו, אבל בספק לא מצינו הואיל והוא מכחישן. ועוד תנן דמותר אפילו ספק ביד המושבע כ"ש הכא דספק ביד המשביע, והמושבע כופר ומכחישו, דתנינן גבי הלכתא פסיקתא בפ' הזורק במס' טהרות [פ"ד מי"ב], ובפ"ב דנדרים [י"ח ע"ב] מייתי לה, ספק נזירות מותר ופריך לה על סתם נדרים דמפרשי התם לא ידע אי חרמי שמים נדר אי חרמי כהנים, ובסוף ההיא משנה דמחלוקת לעיל סתים בתר הכי כר' אליעזר בר' צדוק דסתם חרמים להקל כגון ביהודה דמכירין חרמי שמים וחרמי כהנים. הרי לך מסתם כהלכתא פסיקתא דהזורק סתמא טובא, כדאמרינן כל המשנה ידו על התחתונה דתנא גבי הלכתא פסיקתא [ב"ק ק"ב ע"א], דסתם נזיר וחרם ושבועה לקולא ומסתם דפרק ואלו מותרין שהוא אחר מחלוקת, כ"ש הכא דקא מכחיש להו דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש. ואע"ג דתנן בפ"ק דנזירות [ח' ע"א] הריני נזיר מלא הקופה רואין אותה כאלו מלאה חרדל. הא פריך בגמרא וליחזי כאלו מלאה קישואין ומשני משום דנחית לנזירות שקצת נזירות יש עליו אפילו תלית בקישואין, אבל זה אין כלל שבועה, אבל ספק שבועה מותר. ועוד סתמי דקולי עדיפא כדפרישית. ועוד נ"ל דחומרא היא למאן דאסר ובדברי סופרים הלך אחר המקיל ועוד שזה כופר שלא קיבל, בוודאי אין נראה לי שם נדנוד עבירה. אבל במה שאתם תולין משום אונס אין כאן היתר דאמרינן דברים שבלב אינם דברים אלא גבי הרג חרם ומוכס. ולולי שערינו משובשין בגייסות הארכתי לפי כבודכם לו יכולתי. ואל יתנני זחוח... כי אם כהולך שחוח... והם ארז לעומת חוח... יריחו מנחתי כניחוח... ושלום.
